<h1>חבור התשובה להמאירי — שבר גאון מאמר א' פ"ה</h1>
<h2>דף יב.</h2>
לבאר בו סדור הנהגת עניני התענית וענין קבלתו. התקוששו וקושו הגוי לא נכסף [צפניה ב'], הוכיח הנביא את ישראל על הרועים שהיו מראים עצמם שפלים וענוים, ולזה אמר שיתקנו מעשיהם ושיבקשו הענוה על צד האמת, וזהו בקשו צדק בקשו ענוה [שם], שתהיה הענוה בצדק, כמו שאמרו בדרש [פסיקתא רבתי פיסקא כ"ב] דרך צחות, לא תשא את שם י"י אלהיך לשוא [שמות כ'], שלא תהא מניח תפלין ומרמה את הבריות ושלא תהא מתעטף בציצית והולך ועובר עבירות, ר"ל לא תתפאר בשם י"י לשוא, ולא כאותם שמתפארים בלבוש נכרי, ר"ל בטלית שאינו שלהם, ואבי העזרי פירש שהיו לובשים מלבוש חשוב זר שלא יהיו שוים לשאר העם דרך גאוה, ויש מפרשים מלבוש נכרי, הנהגות שאינם הולמות אותם ולא ראויות כפי מצבם להתגדל בהם, הלבוש מתיחס וזהו צדק לבשתי וילבישני [איוב כ"ט], ר"ל שהמדות ההם הלומות אלי ואני הלום למדות, וכן פירש אבי העזרי ותלבש אסתר מלכות [אסתר ה'] שהתלבשה מן המלכות עד שפניה יורו היות המלכות נאה אצלה ואינה חסר בגדי מלכות, וכן פירש נושאת חן [שם ב'], שהיא היתה נושאת החן לא יפרד ממנה, ואל זה כיון ישעיה [כ"ט י"ג] יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני, לכן הנני יוסיף להפליא העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר, כלומר אחר שאין קיום המצות כהוגן רק מדרך הרגל, טוב להאביד חכמת חכמיו ולא ימצא מורה דעת ומבין שמועה, וכן אמר [בראשית ג'] לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר, ר"ל שלא יתקיים הרוח זמן ארוך באדם בעבור שגם הוא הרוח בשר, ששב גופני לגמרי נמשך אחר התאות, ולשון ידון, כענין נדנה [דה"י א' כ"א] ועל מקיימי המצוה מבלי כוונה אמר אם לא תשמעו ואם לא תשימו על לב, ולכן צריך לכל מתענה לכוין בתפלתו ולהכניע בצרתו, וכדי לנקות רעיוניו בטרם בא יומו ולהכין עצמו להנהיג בהם הצריכו תחלה לכל מי שמתענה שתהיה כונתו להתענות בטרם יתחיל להתענות, וזאת היתה הכוונה בענין קבלת תענית מערב התענית ברוב התעניות, והוא בתפלת המנחה בסופה בדברי ריצוי ותחנונים, עד שיאמר בכלל ריצויו קבלני בתעניתי שאשב למחר, או מדברים הדומים לאלו, ואומר עננו בערבית שחרית ומנחה, אלא שהגאונים תקנו שלא לאמרו עד תפלת המנחה כמו שכבר התבאר.
ותעניות שאין צריכים קבלה הוא תענית חלום, וכן תענית שהוא נגזר מצד הנשיא או אב ב"ד או מי שכל העם כפופים לו, גזרתו היא הקבלה, ומזה נראה בכל אלו התעניות שהצבור גוזרים שאין כל א' וא' צריך [קבלה] וגזרת ז' טובי העיר היא קבלה אצל הכל, וכל שכן הכרזה בב"ה הי"ג והתענית מקובל, ואין צריך לומר שאין קבלה צריכה לד' צומות, שכבר קיימו וקבלו אבותינו ענינם עליהם ועל זרעם עד שישוב חרון אף י"י, וז' טובי העיר גוזרים ואין צריך קבלה, וברכת עננו ש"צ אומרה בין גואל לרופא, וכתב רש"י שלא נודע לו טעם, ובירושלמי פירשו טעם הדבר משום דכתיב [תהלים י"ט] יהיו לרצון אמרי פי וגו' י"י צורי וגואלי וסמיך ליה [שם כ'] יענך י"י ביום צרה, הנה שדוד ע"ה סמך עניית י"י ביום צרה למקרא של גאולה, והר"י כתב שאותם התעניות שמתענים במרחשון ובאייר הואיל ואינם חובה ולא על דבר ידוע הם נגזרים אלא מתורת מנהג אע"פ שמכריזים עליהם בב"ה תענית יחידים הוא ואפילו ש"צ אומרה בשומע תפלה, ומ"מ אין נוהגים בכך, וכן פרשת ויחל אינו צריך לקרות, אלא שכך נהגו בכל מקום, וכן יש מי שכתב באותן תעניות שאם אין באותו ב"ה י' שמתענים כיחידים הם ואין ש"צ שלהם קובע ברכה ולא מוציא ס"ת, ויש מי שנסתפק אם יש בעיר י' שמתענים אלא שאינם בב"ה אם נאמר שמאחר שאותם המתענים לשם כל הצבור מתענים הרי הוא כאלו כל הצבור שם, וי"א שאפילו בג' מתענים הרי הוא נקרא תענית צבור, ונהגו הגאונים שלא לומר עננו רק בתפלת המנחה וש"צ בשחרית ומנחה אבל לא בערבית, שהרי תפלתו תפלת יחיד שמתפלל בלחש, וממה שראוי לכל מתענה שאע"פ שלא נקבעו ברכות בתוך י"ח בתעניות של צרות חוץ מצרת גשמים בלבד כמו שיתבאר, אעפ"כ ראוי להרבות בתפלה ולהפציר בתחנונים ולהזכיר מעין המאורע בברכה מברכת י"ח הדומה לענין שהוא מתפלל עליו, ולפיכך נהגו עכשו כל הצבור להאריך בסליחות ופיוטים בברכת סלח לנו ומאריכים בתחנונים ובמקראות הדומים לאותו ענין שמתפללין עליו, ונהגו בקצת מקומות להתפלל תפלת נעילה בכל תענית מתעניות הנגזרים על הצבור לאי זו צרה, על דרך אמרם ז"ל [כ"ו ע"א] ז"ל בג' פרקים בשנה כהנים נושאים וכו' במנחה ובנעילה בתעניות וכו', וכל זה מפני שראוי בימים אלו להרבות בתפלה כמו שכתבנו.
וכן (לי) [לכל] מי ששרוי בתענית בין שהוא מתענה על צרתו בין שמתענה על חלומו בין שמתענה על הצבור לצרתם שלא יקל ראשו ולא יעיז פניו, ולא יראה עצמו שמח ובלתי ירא לאותה צרה, ושלא ינהג עידונים לעצמו, אלא שהוא עומד לפני בוראו נכנע ונשבר באימה וברתת ובזיע, וכן הוא ההולך ממקום שאין מתענין למקום שמתענים הרי זה מתענה עמהם, שכח ואכל ושתה אל יתראה בפניהם ואל ינהג עידונים לעצמו [י' ע"ב], הורה בזה לכל מי שמוכתר במדות שלא יראה עצמו שמח בזמן שחבריו שרויים בצער אלא שמשתתף עמהם בצרתם ומזה השרש יצא אמרם ז"ל [י"א ע"א] בזמן שהצבור שרויים בצער יחיד הפורש מהם ב' מלאכי השרת המלוין לאדם מניחין ידו על ראשו ואומרים פלוני שפירש מן הצבור אל יראה בנחמת הצבור, וכל המרעיב נפשו בשני רעבון ניצול ממיתה משונה כ"ש מי שהצרה מגיע עדיו והתפלל עליו שראוי לו לעמוד בלב נשבר ונדכה עד שיעבור זעם, ושימשך בתעניותיו עד שיעבירו צרתו ממרום ויחלטוה ממנו, ויחיד שהיה מתענה על צרתו ועברה ביום התענית עצמו ועל החולה ונתרפא שמשלים תעניתו, וה"ה במתענה על החולה ומת, אבל צבור שהיו מתענים על הצרה ועברה קודם חצות לא ישלימו, אבל הר"א [פ"א תענית הט"ו] כתב שדין היחיד ודין הצבור שוים בזה שעל כל צרה שעברה אפילו קודם חצות משלימים חוץ מתענית של גשמים שאין לך צרה עוברת לגמרי אלא צרת גשמים שהיא לשעתה, ונראין דבריו, והנהגה בתענית הוא לפשפש במעשיו וכמו שכתב הנביא [ישעיה א'] רחצו הזכו וגו' והבטיחם שאעפ"י שהם בתכלית המרד והענש גדול דכתיב [שם] ושממה כמהפכת זרים, ופי' בו כמהפכת סדום ועמורה שהיו זרים אצל השם, ואצלי בביאורו כמהפכת זרים בבאם ארץ מרחק לכבוש ארצות גוי לא ישמע לשונם ושאין מדרכם לחמול כלל, הבטיחם שעם היותם בתכלית המרד ועם היות יד המשפט פשוטה לפרוע הקפותיהם עד שאפילו תפלתם אינה מקובלת כאמרו [שם] ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו וגו', אם ישובו לשם בלב שלם גם י"י יעביר חטאתם, והוא שאמר רחצו הזכו וכו' למדו היטב וכו' וסמך לזה בכפרת העון אם יהיו חטאיכם כשנים וגו', וכן הבטיח בהצלחתם ואמר [שם] אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו, וכן הבטיח בקיום מלכותם וקיום ישוב ארצם ואמר [שם] ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה וגו' ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.
